משפטים, מילים, אותיות ומה שביניהם

פוסט זה יעסוק בעיקר על הפנמת מידע חדש.
מידע יכול להתקבל במספר רבדים: ספר, משפט, מילים, אותיות ואם נחלק עוד יותר, נגיע גם להברות.

בהיותיינו קטנים למדנו לקרוא עברית ותחילה למדנו את האותיות וההברות שלהן
אני מודה ומתוודא, כשקראתי את הספר הראשון שלי, לא הבנתי מילה אחת, אבל המורים היו מרוצים כי הקראתי את המילים נכון וללא אף טעות.
לאחר מספר ספרים התחלתי לקרוא את תחילת המילה ולהשלים את שאר המילה באופן "אוטומטי", כאן כבר המורים הזעיפו פנים (ואף רצו לשלוח לאיבחון מיוחד כי "הוא מבלבל אותיות"), המשפטים שאמרתי היו מוזרים ולא קשורים לספר כלל, עדיין ללא הבנתי כלכך מה רצה המשורר אבל סיימתי לקרוא את הספרים מהר יותר.
לבסוף ראיתי את המילה כמלואה ועכשיו כל מילה היא המילה הנכונה, ללא מאמץ וללא טעויות, עכשיו המשפטים הגיוניים ואפשר להבין מה המשפט בא לומר.

בעצם מה שקרה הוא שתמיד חשבתי על המבנים הקטנים, ההברות של האותיות (לא הבנת המילה עצמה) ולאחר מכן כשהאותיות וההברות נראו דומות למשהו מוכר אז הנסיון להשלמה המילה (עצלנות? רצון להשתפר?) היה חלק בלתי נפרד, לאחר שהמיומנות של השלמת המילה התייצבה הבנה של משפט שלם היה אתגר אך היה קל יותר להפנמה כאשר מכשול המילה וההברות נעלם.

בתור מורה למוזיקה או אפילו בתור מורה לכל מקצוע, יש חשיבות רבה להבנה וההזדהות בצורת הפנמת המידע של התלמידים שלנו.

בשיעור הראשון תמיד נשאלת השאלה, "אתה יודע את הדו רה מי?" ומיד התלמיד עונה "דורמיפסולאסידו" עם חיוך מאושר ומלא ביטחון כי הצליח לענות על השאלה הראשונה שהמורה שלו שאל אותו.
ואז נשאלת השאלה: "אתה יכול לומר את הדו רה מי הפוך?"
בניסיון ראשון בדרך כלל אין תשובה, ועם מעט דרבון מצליחים את שני התווים הראשוניים ואחר כך סלט של מילים עם חיוך מבוייש, סקרן ואפילו מלא מרץ בכדי להבין מה קרה שאינו יודע לומר את הדו רה מי בכיוון ההפוך?
כבר בשיעור הראשון אפשר להבחין את יכולת הפנמת המידע של התלמיד.

מאד מוזר אני אומר לעצמי, "דורמיפסולאסידו" אלה הם לא מילים או תוים, אלא משפט יחיד או לחלופין, מילה אחת ארוכה!
השעשוע הזה תמיד היווה שבירת קרח בייני לבין התלמיד וההורה שבדרך כלל צפה בשיעור הראשון.
כבר יצא שההורה בעצמו היה מבוייש כשהוא בעצמו ניסה לדקלם בראש את הדו רה מי בכיוון ההפוך, כן כן... אני שם לב להורים שצופים כי הם חלק בילתי נפרד מהשיעור הראשון אבל זה סיפור ליום אחר.
כדי לגרום לכם לחייך, לא כתבתי כאן את הדו רה מי בצורה מלאה עד כה, נסו לומר את הדו רה מי קדימה ואחורה, ספרו לי אם חייכתם :)

בואו נכנס לתאכלס...
הראש שלנו אוהב מבנים, ומאחר ואנחנו די עצלנים, אנחנו סופגים מידע חדש בדרך הכי קלה שאנחנו יכולים לקבל אותה.
ילדים קטנים לא יודעים לקרוא, אבל הם שומעים ומפנימים, "דורמיפסולסידו" זה בעצם צורת ההפנמה שלהם לאיך האוזן שומעת את המילים הללו.
לפעמים נח לנו לקבל מידע כגושים מובנים ללא שינוי לדוגמא, "דורמיפסולסידו" אך לפעמים המשפט הזה יכול להיות מסובך יותר, בייחוד כשמדובר בשפות לטיניות ואז יותר נח לנו לפרק את המשפט (או אפילו מילה מסובכת) למספר הברות פשוטות ותתפלאו שאפילו הברות מסויימות יכולות להיות מסובכות (לכו ונסו ללמדו אמריקאי לומר "חן חן למתחנחן" כשאין בשפה שלו "ח" וגם המבנה של המשפט עצמו מאד מורכב כסט הברות קטנות)

עיסוק לימוד במבנים מאד בולט בלימוד מוזיקה, דבר זה מופיע לרוב ברמת הקורדינצייה בידיי התלמידים, הידיים שלנו הן מראות אחת של השנייה, ולהפעיל אותן בצורת מראה יהיה מאד קל לאיש הממוצע, בואו נמחיש זאת באמצעות דוגמא:
ניתן לאצבעות מספרים- מספר 1 תהיה האגודל ומספר 5 תהיה הזרת ושאר האצבעות לפי הסדר בהתאמה.

הניחו את שורש כף היד על שולחן או על הברך ונסו להקיש עם האצבעות בסדר הבא:
משמאל לימין: 3,4,3,2,4,2 בלולאה.
רק אחרי שהצלחתם ביד ימין (או ביד שמאל לשמאליים שביניכם) , נסו להקיש את אותה צורה ביד שמאל (או בימין לשמאליים שביניכם).
הפלא ופלא! זה היה ממש קל ואפילו מהר!

עכשיו נסו לבצע את אותן ההקשות אך לא בצורת מראה, אלא בצורה תואמת.
משמע ביד ימין נקיש את אותה הצורה מלמעלה, אך ביד שמאל נקיש את הצורה הבאה:
משמאל לימין: 3,2,3,4,2,4
נסו להקיש בשתי הידיים ישירות, בלי לנסות כל יד בנפרד.
אני רק יכול לשער שזה לקח יותר מאמץ אפילו היה לאט יותר ממקודם.

אז מה היה לנו כאן?
המח שלנו תופס מידע באופן הפשוט ביותר, המח שלנו ממש אוהב לעשות דברים בסיסיים לכן הוראה של הקשת אצבעות בצורת מראה מאד קלה ומאד נוחה (אותה פקודה נשלחת לשתי הידיים), המשפט שיד ימין מקישה זהה למשפט שיד שמאל מקישה, ברגע שיש לעצור ובאמת לחשוב על הפעולה שאנחנו מבצעים ולפרק את המשפט לחלקים קטנים יותר הכל זז לאט יותר ומצריך שימוש במשאבי ריכוז (כל יד מקבלת פקודה שונה).

המשפט שיד ימין מקישה שונה מהמשפט שיד שמאל מקישה.

צורת הלימוד שלנו צריכה להיות כזו שההנגשה תהיה נכונה עבור התלמיד, לפעמים יש להעביר מידע בחלקים קטנים שמהם בונים מבנה שלם ולפעמים צריך להעביר מידע כמבנה ולא לתת לחלקים הקטנים להוות חלקים מהפאזל.

פעם אמרו לי, אם אתה באמת מבין משהו, נסה להסביר אותו כאילו אתה מסביר אותו לילד בן 5 (ואם הצלחת, אז באמת הבנת), אז כן, ילד בן 5 יכול להבין מידע גושני בעל-פה כי איננו יכול לפרק מידע אבסטרקטי לחלקים קטנים "דורמיפסולאסידו" זוהי מילה ולא משפט  או סט הברות וכך הוא שומע את המילה הזו.
מבוגרים יכולים להפריד מידע שכזה לחלקים קטנים בקלות (עדיין יש דברים שקשים גם למבוגרים)
אבל, לפעמים נשאלת השאלה, האם יש צורך בחילוק מבנים לחלקים קטנים בכדי להשלים את המשימה?
את הבחירה הזו המורה צריך לבצע בכדי לדעת איך "להזריק" את המידע למוחו של התלמיד.

אה, כן , אם חשבתם ששכחתי, "דו-רה-מי-פה-סול-לה-סי-דו" עכשיו נסו לומר זאת הפוך מבלי להציץ :)

עד הפוסט הבא,
שלכם
בגל המוזיקה